fbpx
Skip links

וחטאנג קיקבידזה: “אם הייתי יהודי, ללא צל של ספק הייתי עובר לגור בישראל”

ראיון בלעדי עבור הפדרציה העולמית של יהדות גאורגיה

אדם אשר שמו מעלה חיוך אצל כל תושבי ברית המועצות לשעבר. הוא הפך לסמל של כבוד, אצילות ומסירות. וחטאנג קיקבידזה, מעריץ גדול של ישראל ובעל יחסים חמים מאוד עם יהודים גאורגים, נתן ראיון עבור הפדרציה העולמית של יהדות גאורגיה, ושיתף אותנו ביחסו אל עמנו.

כאשר ישראלי מגיע לגאורגיה, הוא מיד שם לב לכך כי במדינה הזו לא רק שאין אנטישמיות, אלא שהיחס לישראל מיוחד ומאוד חברותי. כיצד ניתן להסביר זאת?

– גאורגים, מאז ומתמיד העריכו אנשים חכמים. בנוסף, בין גאורגים ויהודים יש הרבה מאוד תכונות וערכים משותפים. יהודים מוקירים את המשפחה, מכבדים אנשים מבוגרים. כאשר ביקרתי בישראל לראשונה בשנת 1985, גיליתי שבאותה תקופה כינו כאן את יוצאי גאורגיה עבריינים. מדוע? מכיוון שהם דיברו בקול רם. בגאורגיה האנשים הללו נחשבו שקטים מאוד ביחס לגאורגים. (צוחק). גדלתי בין האנשים הללו ותמיד כיבדתי אותם מאוד – על הגינותם, בראש ובראשונה. גרנו במעונות, והיו שם אנשים מכל מיני לאומים, ליתר דיוק 17 לאומים שונים, ואת היהודים תמיד כיבדו.

ספר לנו על נסיעתך הראשונה לישראל.

– כפי שאמרתי, זו הייתה שנת 1985 ומכיוון שלא היו טיסות ישירות לישראל, טסנו דרך לונדון. אני זוכר שבמטוס, אף אחד לא דיבר ברוסית או בגאורגית חוץ מאיתנו. כאשר נחתנו, פתאום שמתי לב, כי ממש בסמוך למדרגות הירידה מהמטוס, פרסו שטיח ארוך. אמרתי לחבר’ה שלנו, שכנראה טס איתנו איזה שהוא פוליטיקאי חשוב. היינו מאוד סקרנים לראות את מי הם פוגשים עם השטיח הזה. כאשר עברנו את המכס, עמדו שם כ-500 אנשים, וכולם החזיקו באיזה שהם צרורות נייר. הדבר הזה סקרן אותנו, ורצינו להבין למי הם מחכים. כאשר יצאנו, הם התחילו להריע לנו ולברך אותנו בגאורגית. צרורות הנייר היו כרזות ישנות שלנו, אשר הם לקחו איתם עוד מגאורגיה. אני מספר לכם את זה עכשיו, ועדיין מתקשה להסדיר את נשימתי מרוב התרגשות. (מחייך).

אומרים כי אדם אשר גר בעבר בגאורגיה, לעולם לא ישכח אותה. מה הסוד של גאורגיה? מדוע היא נחרטת בזכרונם ובנשמתם של אנשים?

– לצערי, בעידן המודרני בו אנו חיים, הרבה דברים נעלמים. פעם, שכנים וקרובי משפחה היו חשובים באותה המידה כמו המשפחה. כשמתאספים אצלנו סביב השולחן, מדובר על לפחות 18 אנשים, וכולם קרובים. כיום, כמעט ואין דברים מהסוג הזה, אבל אצלנו זה נשמר –  אולי בזה טמון הסוד. אביא לכם דוגמה: אני זוכר שהיה שכן שלא אהבו אצלנו, גם זה קורה, אך כאשר הוא נפטר, אני זוכר כי כל השכנים הציעו למשפחתו עזרה, כולם השתתפו בפאניחידה, וכולם ביטלו את החגיגות והשמחות שלהם כדי לא לפגוע בכבוד המשפחה המתאבלת. ככה גדלנו וחונכנו. אני חושב שאם חס וחלילה זה ייעלם, האומה שלנו תיכחד. ללא עזרה הדדית אלה לא יהיו אנחנו. האומה השנייה, אשר גם כן בולטת בגלל הערכים הללו – אלה היהודים. אולי למדנו זאת מהם.

אמרת מספר פעמים, כי אם היית יהודי, היית בוודאות עובר לגור בישראל. אם באיזה שהן נסיבות היית נאלץ לעזוב את גאורגיה, באיזו מדינה היית בוחר לגור?

– ראשית, אני לא יכול אפילו לדמיין את עצמי עוזב את גאורגיה. אני לא יכול לדמיין לעצמי חיים ללא המדינה שלי, העם שלי, ודוכן החינקלי הקטן מתחת לבית… אבל, אם בכל זאת הייתי צריך, הייתי נוסע לישראל. כאן יש לי הכי הרבה חברים, ובשבילי זה דבר חשוב מאוד.

קיימת שמועה שפעם הגעת לישראל עם בנך, ועל יד הכותל המערבי גילית מה הדבר הכי חשוב בשבילו בחיים. תוכל לספר על כך?

– כן, היה דבר. לקחתי אותו איתי, כאשר הוא היה בן 16. הראיתי לו את המדינה. הגענו לכותל המערבי, והסברתי לו שהוא יכול לרשום על פתק כל משאלה שהוא רוצה, ולטמון אותה בקיר. כל כך עניין אותי, מה עובר בראשו של בני בן ה-16, שחטאתי והלכתי בחשאיות להציץ מה הוא כתב. חשבתי לעצמי: מה הוא יכול לרצות? אולי מכונית או שעון יד? פתחתי את הפתק, והיה רשום שם: “אלוהים, תעזור למדינה שלי”. אתם מבינים?

מה עשית, כדי להטמיע לילדיך ערכים כאלה?

– לא עשיתי כלום. פשוט חיינו כמו שחיינו, והם צפו בזה. הם תמיד ידעו הכל על הסובבים אותנו ועל המשפחה שלנו. אנחנו מצידנו, תמיד ידענו הכל על החיים שלהם ועל הבעיות שלהם. חיינו באופן פתוח, ותמיד שיתפנו אותם בהכל. זה חשוב.

בישראל חיים די הרבה יוצאי גאורגיה. אנשים יותר מבוגרים שומרים באדיקות על המסורת והתרבות, אותה הן לקחו איתם. הצעירים לעומת זאת, מנסים להתרחק מהשורשים ויותר מתעניינים בתרבות והמנהגים המקומיים. מה היית אומר לצעירים הללו היום?

– ראשית, אני לא שופט אותם. מה שהם עוברים הוא תהליך טבעי לחלוטין. הביאו אותם לישראל בגיל צעיר או שהם אפילו נולדו כאן. החברים שלהם ישראלים והם רוצים להיות דומים לכל השאר. עם זאת, אני חושב שההורים כן צריכים להשריש בתוכם את התרבות של אותה המדינה בה הם נולדו וגדלו. שורשים הם דבר מאוד חשוב לאדם. עצוב לי מאוד כאשר אני רואה דור שני של ילדים אשר לא יודעים אפילו את השפה.

בקיץ הקרוב, מתכנן הארגון שלנו לקיים בתל אביב פסטיבל של התרבות הגאורגית, אתה תגיע?

– אם לא יהיו הופעות, וודאי שאגיע! מאוד חשוב להכיר את התרבות והשורשים שלך. אגדיל ואומר שזה מביש לא לדעת על השורשים שלך. כאשר אנשים יתבגרו, הם יצטערו על כך. כך או כך, גאורגיה תמיד תמשוך אותם אליה. בוודאות תמשוך.